פיברומיאלגיה היא מחלה בעלת אינספור ביטויים אפשריים. מחלה זו, הנקראת בעברית "דאבת השרירים" (או פשוט "דאבת"),
מבוטאת בכאבים כרוניים מופשטיים בעשרות אזורים בגוף, ברגישות קיצונית, בעייפות ובתחושה כללית שלילית. עם זאת, המחלה עדיין טומנת בחובה הרבה מאוד סימני שאלה – למשל בכל הנוגע לשאלת האבחון ולקישור התסמינים אליה ולא לבעיות רפואיות ולמחלות אחרות.
מהי אלקסיתימיה? ועד כמה היא רווחת?
אלקסיתימיה היא תופעה המופיעה אצל עשירית מהאוכלוסייה, בעיקר גברים, ומבוטאת בקושי מהותי להביע, לזהות או לחוש רגשות. לא מדובר כאן בהפרעה נפשית וגם לא במאפיין שלילי של אישיות האדם, אלא כתופעה סטנדרטית. עם זאת, אין ספק שהיא פוגעת באיכות החיים של האדם החווה אותה, באינטרקציות שלו עם הסביבה וביכולת שלו להבין את העולם.
מהו הקשר בין אלקסיתימיה לבין פיברומיאלגיה?
במהלך השנים, התגלה קושי מהותי לזהות אלקסיתימיה ולשייך אותה למצבים שונים. פעמים רבות ההתבוננות בתופעה הייתה במשקפיים של הפרעות נפשיות. את התופעה נהגו לשייך כחלק מ"תופעות הלוואי" של מצבים דוגמת סכיזואידיות, הפרעת אישיות נמנעת או חלק מסוגי החרדות. על רקע התסמינים של ההפרעה, החלים בעיקר במישור הרגשי או הנפשי, אפשר להבין כיצד ומדוע נעשה הקישור הזה.
על הקשר הישראלי
בהקשר הזה ראוי לציין מחקר שנערך באוניברסיטת בן גוריון, שניסה לבחון האם בקרב חולות פיברומיאלגיה יש שכיחות גבוהה יותר של אלקסיתימיה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. המחקר התייחס לגישה הרפואית השכיחה, לפיה לתסמינים המזוהים עם פיברומיאלגיה עשוי להיות בסיס מולטי פקטורלי, כלומר, שילוב של גורמים שונים מעולמות שעשויים להיות שונים. כך נמצא שהפרעות במבנה הרגשי-פסיכולוגי – אליהן ניתן לשייך כמובן אישיות אלקסיתימית – עלולות להגדיל את הסבירות לחוות פיברומיאלגיה בשלב כזה או אחר.
ברור כי יש עדיין לא מעט כיוונים לחקור, על מנת שניתן יהיה לקבל תמונה חד משמעית ומקיפה יותר לגבי הקשר – שייתכן מאוד שקיים – בין פיברומיאלגיה לבין אלקסיתימיה. אם הקשר הזה יתברר כחיובי, הרי שיימצא תסמין נוסף המזוהה עם רשימת הסימפטומים האפשריים הארוכה כל כך של מחלת הפיברומיאלגיה.
