בעולם המודרני בו אנו חיים לא נדיר לשמוע אנשים מתלוננים על עייפות.
למעשה, הביטוי "אני מת מעייפות" הפך להיות עד כדי כך שגור בשפה שלנו, שקשה לחשוב על יום שעבר בו לא אמרתם את המשפט הנ"ל בעצמכם, או שמעתם מישהו אחר אומר אותו.
על-אף העייפות שמאפיינת את אורח החיים המודרני, חשוב להבדיל בין עייפות שנובעת מחוסר שעות שינה או יום עמוס, לבין העייפות הכרונית שמהווה לרוב סימפטום של בעיה אחרת, חמורה יותר, שמצריכה התייחסות וטיפול מתאימים.
המחלה מכונה בשפה הרפואית CFS – Chronic Fatigue Syndrome וכונתה בעבר "מחלת היאפים". המחלה נפוצה יותר בקרב נשים ופורצת לרוב במבוגרים צעירים בין השנים 20-40 לחייהם.
הסיבה המדויקת לפרוץ המחלה אינה ברורה עדיין ומחקרים חדשים קושרים אותה לזיהום ויראלי מסוים, אולם סברה זו טרם הוכחה.
תסמיני המחלה
התסמונת מתאפיינת בתחושה של תשישות ממושכת וסימנים נוספים שאינם חולפים גם לאחר שינה ומנוחה שאמורים להיות מספקים לאדם הרגיל.
ניתן לחלק את תסמיני מחלת העייפות הכרונית לתסמינים פיזיים כמו: עייפות, קושי בביצוע פעולות המצריכות מאמץ, שינויים בפעילות מערכת העיכול, שינויים בתיאבון, חולשת שרירים, כאבי ראש, סחרחורות, כאבי פרקים, שינויים בהרכב הדם כמו אנמיה, הגדלה של בלוטות לימפה ועוד.
התסמינים הנוספים של המחלה הם תסמינים נפשיים ומתבטאים לרוב בתחושת דיכאון, חרדה ובעיות שינה.
הגורמים למחלה
טרם התגלה גורם חד משמעי עליו ניתן להצביע ולומר כי הוא זה שגורם למחלה בוודאות. יחד עם זאת, המחלה נקשרה כבר פעמים רבות למחלות ויראליות שונות ואכן ניתן לראות כי במרבית המקרים, המחלה מתפרצת בזמן או אחרי מחלה ויראלית.
המחלות הנפוצות ביותר שנמצאו קשורות לתסמונת העייפות הכרונית הן: שפעת, EBV (הנגיף שגורם למחלת הנשיקה), CMV, הרטרו וירוס XMRV, נגיף ההרפס האנושי, וכן זיהומים חיידקיים כמו כלמידיה, מיקופלסמה, פנאומוניה ומחלת ליים.
סימנים נוספים של המחלה הם כאלה שנגרמים עקב דיכוי של המערכת החיסונית. יש הופעה של סימנים כמו: אנמיה, חסר בוויטמין B12, רמה נמוכה של תאי דם לבנים, מיעוט מגנזיום, ירידה ברמת חילוף החומרים וירידה ברמות הסוכר בדם. יש האומרים כי כל הנ"ל הם סימנים של המחלה עצמה אולם יש אחרים הסוברים כי מצבים אלה תורמים להתפתחות המחלה.
פרט למצבים הנ"ל, מחקרים שנעשו מצאו קשר בין גורמים נוספים לבין התפתחות של תסמונת העייפות הכרונית. בין אותם גורמים ניתן למנות:
1. מצבים נפשיים- מזה שנים ידוע כי מצבים כמו דיכאון, חרדה וסטרס מביאים להיחלשות של מערכת החיסון, ויש המציעים כי אלה מביאים להתפתחות המחלה.
2. היחלשות של המיטוכונדריה- המיטוכונדריה היא אברון בתא שתפקידו הוא להפיק אנרגיה זמינה לגוף לצורך הפעילויות הרבות שהוא מבצע. היחלשות של המיטוכונדריה יכולה לתרום להתפתחות המחלה.
3. תת פעילות של בלוטת האדרנל- מדובר בבלוטה היושבת מעל הכליות ואחראית בין היתר לייצור ההורמון הסטרואידלי קורטיזול. בתת פעילות ישנו חסר של קוטריזול וירידה ברמות האנרגיה בגוף. מצב זה מתרחש גם בחולי פיברומיאלגיה כתוצאה מבעיות בתפקוד ההיפותלמוס שמבקר את בלוטת האדרנל.
4. גורמים גנטיים וסביבתיים הגורמים להיחלשות של מערכת החיסון ומביאים בכך לפרוץ המחלה (ראו גם: גורמים גנטיים למחלת פיברומיאלגיה).
אבחנה של המחלה
תסמיני המחלה מתאימים להרבה מאוד מחלות. מסיבה זו חשוב לבצע בדיקות שישללו בעיות אחרות, בטרם תיקבע אבחנה שאדם סובל מתסמונת העייפות הכרונית.
התהליך של אבחנת המחלה יכולה להיות ארוך ומייגע מכיוון שיש מחלות רבות שצריך לפסול בדרך.
ניתן לומר שהאבחנה מתבססת על סמך הסימפטומים שהחולה מציג ולאחר שנשללו כל האפשרויות האחרות.
המחלה יכולה להימשך מספר חודשים ואף שנים ולחלוף בעצמה.
טיפול במחלה
מכיוון שהגורם למחלה טרם נמצא, הטיפול מנסה להקל על התסמינים עד שהמחלה תחלוף מעצמה. הטיפול מתמקד גם בבעיות הפיזיות ובמקביל מטפל בבעיות הנפשיות כמו הדיכאון שנוצר מהמחלה.
לכל החולים במחלה מומלץ להתחיל בביצוע של פעילות גופנית כגון אימון אירובי ורכיבה.
מחקרים הראו כי פעילות גופנית עוזרת לחזק את המערכת החיסונית, ובמקביל גורמת להפרשת הורמונים שמעלים את מצב רוחו של החולה ומשפרים את הרגשתו הכללית.
טיפולים נוספים שניתן לנסות בפן הפיזי הם מתן תרופות אנטיביוטיות במידה והתגלה כי החולה סובל מזיהום חיידקי שבגינו התפרצה המחלה, ניתן גם להשתמש בתרופות אנטי ויראליות אם המחלה נוצרה כתוצאה מזיהום בווירוס.
ניתן לטפל גם באמצעות מתן של הסוכר D ריבוז שיספק מקור של אנרגיה למיטוכונדריה אם מקור המחלה הוא בתת פעילות שלה. אפשרות אחרת היא לטפל באמצעות מתן חיצוני של קורטיזול באם התסמונת נגרמה כתוצאה מבעיה בפעילות האדרנל.
במקביל לטיפולים הנ"ל, נהוג גם להציע טיפול בכדורי מולטי ויטמין הכוללים ברזל, B12 וכן השלמה של הורמונים חסרים.
הטיפול הנפשי בתסמיני המחלה כולל מפגשים עם פסיכולוג, ובמקרה הצורך גם עם פסיכיאטר כדי שזה יוכל לתת מרשמים לתרופות שעוזרות לאיזון של ההורמונים האחראיים על מצב הרוח. התרופות יגרמו לחולה להרגיש יותר נמרץ ופחות עייף ובכך יעזרו לתפקוד השוטף שלו.
ראו גם:
