רופא תעסוקתי במקרה של פיברומיאלגיה

אנשים רבים הסובלים מתסמונת פיברומיאלגיה (FMS) עדיין רוצים להמשיך לעבוד, בדרך כלל.

עם זאת, חולים אלה עלולים לסבול מסיבולת פיסית ונפשית ירודה, ולכן גם כאשר החולים "סוחבים" את עצמם לכבודה ומפעילים את עצמם, הם עלולים לחוות התלקחות גדולה יותר של התסמינים מספר שעות או ימים לאחר מכן.

התלקחויות אלו עלולות להימשך מספר ימים, ולפעמים אפילו יותר. למרבה הצער, פרוטוקול בדיקת הנכות נמצא בשימוש אצל ספקי הביטוח לא כולל את כל הנתונים של מחלה זו, גם לא כאשר התלקחויות הפיברומיאלגיה מתרחשות לעתים קרובות.

אנשים עם כאבים כרוניים נתקלים במכשולים רבים, אשר הרופא התעסוקתי יכול לנסות לפתור חלק מהם. בנוסף לאי הנוחות המתמשכת, הם עלולים להיאבק גם עם הרבה תסכול, קושי בהשגת תרופות נכונות, ובמקרים מסוימים בספקנות ובחשדם של העמיתים לעבודה ושל המנהלים הישירים.

בעייתם העיקרית בנושא העבודה היא החסרת ימי עבודה רבים, עד כדי העמדתם בסיכון לפיטורים. פיברומיאלגיה כוללת כאב מורכב לאין שיעור, וסובייקטיבי אולם באמצעות הערכת הגורמים הפיזיים, הקוגניטיביים, והפסיכולוגיים השונים, יוכלו הרופאים התעסוקתיים לסייע ללקוחות להתמודד עם הכאב ולנהל אותו, כך שיוכלו להשיג ולהמשיך לפעול באופן רגיל ככל האפשר, ולהפחית בתשלומי סיוע לו נזקקים חולים אלה.

מלבד כל אלו, לרופאים תעסוקתיים הסמכות להחליט במקרים של תביעת פגיעה בעבודה או מחלות מקצוע ויש לו חלק מאוד חשוב בקביעת אחוזי נכות מול ביטוח לאומי.

מהי פיברומיאלגיה?

פיברומיאלגיה הינה תסמונת כרונית וארוכת טווח המתבטאת בכאב. יש חוקרים הסבורים כי פיברומיאלגיה היא דלקת של הרקמה הסיבית, למרות שאין אישור לדלקת ברקמות הרכות (עור, רצועות, גידים, שרירים).

במקום זאת, פיברומיאלגיה היא למעשה אוסף של סימנים ותסמינים המשפיעים על מיליון בני אדם בארצות הברית בלבד. רוב המקרים נמצאו בנשים (90%), בדרך כלל בעשור השלישי של החיים (שנות ה -20). התסמינים כוללים, אך אינם מוגבלים לעייפות, כאבי שרירים כלליים, התכווצויות, נפיחות רקמות רכות, קשיי הירדמות, מיגרנה, דיכאון, חרדה, מעי רגיז, ואובדן או בעיות זיכרון.

פיברומיאלגיה הוא בעיה מטרידה הן עבור החולים והן עבור אנשי המקצוע הרפואיים מכיוון שהאבחון אינו ברור וודאי, ולא מסתמך על בדיקת דם, רנטגן, או בדיקות נוירולוגיות. עם זאת, האקדמיה האמריקנית לראומטולוגיה פיתחה שני קריטריונים עיקריים לאבחנה:
• כאב מפוזר באזורי הגפיים (זרועות, ידיים, רגליים, כפות רגליים) לפחות במשך 3 חודשים
• איבחון וזיהוי בבדיקה גופנית של 11 מתוך 18 נקודות רגישות ספציפיות

טיפול והתמודדות

באופן כללי לא קיימת גישה טיפולית ספציפית לטיפול בפיברומיאלגיה. בתחילה, על האדם הסובל מהסימפטומים האמורים חייב להיבדק באופן רשמי על ידי איש מקצוע רפואי בכדי לשלול מצבים רפואיים אחרים. מוקד ומטרת הטיפול על ידי הרופא התעסוקתי או בעל מקצוע אחר הוא לטפל בליקויים, לשבור את מעגל הכאב ואת חוסר הפעילות, לשחזר דפוסי שינה נכונים, לשפר את התזונה ולהגביר את היציבות הרגשית. חינוך החולה והסברה היא בעלת חשיבות עליונה, בכדי לעזור להתמודד עם דיכאון, מצבי לחץ, שימור אנרגיה, תזונה, שינה ויישום אסטרטגיות ניהול כאב כרוני.

תרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידיות (כגון איבופרופן), משככי כאבים שאינם נרקוטיים, מרפי שרירים, ותרופות טריציקליות לעתים קרובות ניתנות לחולים אלה, ומקלות באופן זמני על הכאב, מסייעות לשינה נינוחה.

אנשים מסוימים עשויים ליהנות מאמצעים אחרים, כגון טיפול בחום, קרח, גירוי עצבי, ועיסוי. טיפולים בבריכה עשויים אף הם לספק סביבה מרגיעה לפעילות גופנית, כך שהמטרה הסופית של מאמצי שיקום היא לקדם עצמאות וחזרה לפעילות הרגילה.

כמו כן, בהתאם לחומרת הדיכאון והחרדה, כדאי לחשוב על ייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי אשר ינסה לטפל בהיבטים הקוגניטיביים וההתנהגותיים של ההתמודדות עם הכאב הכרוני והחזה לעבודה.