מחלות אוטואימוניות הן אותן מחלות אשר הגוף מגייס את מערכת החיסון כנגדו. פיברומיאלגיה הינה מחלה אשר מתבטאת בכאבי שרירים בכל הגוף, ובעיקר בפרקים השונים, עייפות ותשישות כרוניים, כאבי בטן ולפעמים פגיעה מנטלית בזיכרון.
מחלה זו הינה כרונית ונחשבת לאחת מהמחלות האוטואימוניות. בדרך כלל, המחלה מאפיינת נשים, והינה נדירה יחסית.
על פי נתוני הסטטיסטיקה, בארצות הברית קיימים 3-6 מיליון חולים. המחלה מפריעה לתפקוד היומיומי של החולים, ופעמים רבות, הם אף נאלצים לעזוב את עבודתם מחוסר אנרגיה וכאבים חזקים.
גורמי המחלה אינם ידועים די צורכם, אולם ידועים מספר זרזים אשר עלולים לגרום לפרוץ המחלה, כמו אי איזון הורמונלי, גורמים תורשתיים, חשיפה למזון או שינויים מטבולים ועוד. גורם אשר הוכח כגורם להתפתחות המחלה הוא מחלה זיהומית ויראלית קודמת בה חלתה המטופלת.
הקשר הקיים בין הזיהום לבין התפתחות פיברומיאלגיה אינו ידוע, אולם הוא נמצא ונבדק על פי הסיפור הקליני השכיח ביותר אותו הציגו המטופלים. הסברה היא כי הווירוס גורם לתגובה אוטואימונית מסוימת, אשר מגבירה את תחושות הכאב של החולה.
תסמיני המחלה
פיברומיאלגיה, כמו רבות מהמחלות האוטואימוניות נותנת את ביטוייה באיברים ורקמות שונות בגוף. התסמינים הראשונים של המחלה יהיו קשיון שרירים בבוקר, כאבי שרירים בכל הגוף, ובמיוחד בפרקים, עד כדי אי יכולת לתפקד.
מעבר לכך, היא מאופיינת בהיותה מחלה כרונית, אשר אין ממנה ריפוי מושלם. רבים מתסמיניה דומים לתסמונת העייפות הכרונית, כמו חוסר אנרגיה, תשישות ועייפות מסיבה שאינה ברורה. מכיוון שתסמיני התשישות הינם כה חמורים אצל חולים אלה, בעבר חשבו כי המחלה נובעת מ'הראש', במובן של מחלה פסיכוסומטית. אבחון המחלה, גם כיום, אינו נעשה באמצעות בדיקה זו או אחרת, אלא על פי הסיפור הקליני אותו מציג המטופל.
ידוע כיום הקשר בין פיברומיאלגיה לפגיעה במערכת העצבים המרכזית. אבחונים רבים שנעשו לחולים אלה לא העלו מנגנון פגיעה אחר בשרירים או ברקמות הרכות.
חולים אלה יתלוננו גם בשכיחות גבוהה יותר על מצבי דיכאון, אשר בחלקם מקושרים לכאבים החזקים מהם הם סובלים, ובחלקם נעוצים בעובדת הפגיעה במערכת העצבים המרכזית.
פיברומיאלגיה משנית, עלולה להופיע במגוון מחלות אוטואימוניות אחרות כמו למשל לופוס (זאבת), כך שתסמיני הפיברומיאלגיה במקרה זה ילוו את המחלה הראשונית, ויחמירו אותה. הגורמים לתסמינים אלו, בדרך כלל יהיו שונים, ולכן הטיפול יהיה בגורם הראשוני.
הגורמים והטיפול בפיברומיאלגיה
בשונה ממחלות אוטואימוניות אחרות, הטיפול במחלה יהיה כנגד תהליך זיהומי הנמצא בגוף, או כך משוער. מכיוון שפיברומיאלגיה נמצאה קשורה, באופן קרוב יותר למספר מזהמים כמו וירוס אפשטיין (EBV הידוע כגורם למחלת הנשיקה), נגיפי שפעת, הרפס, HIV, צהבת ועוד, חולים אלו יטופלו באופן ראשוני באמצעות מתן אנטיביוטיקה. למרות שתרופות אלו לא מסייעות להילחם בווירוסים, נראה כי מצבם של החולים משתפר בעקבות הטיפול.
ישנם חולים רבים אשר פונים לטיפולים משלימים, אשר רושמים תוספי תזונה שונים, במיוחד אנטי אוקסידנטים, כמו ויטמין E, וויטמין C ובטא קרוטן.
מזהמים אחרים שהיו קשורים להתפתחות פיברומיאלגיה היו חיידקים מסוג של ליסטריה, כלמידיה ומיקופלסמה, פטריות כמו קנדידה או פרזיטים אחרים כמו ג'יארדיה.
ההנחה היא כי התנגדות הגוף למזהמים קשים אלה, מובילה בסופו של דבר, על רקע גורמים אחרים כמו נטייה תורשתית, לתגובה אוטואימונית, אשר תוקפת את הגוף עצמו.
מעבר לכך, בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, נמצא במחקרים מסוימים קשר בין המחלה וחוסרים תזונתיים וויטמינים, כמו חוסר בוויטמין D. וויטמין זה נקשר למחלות חיסוניות רבות, ולהתמודדות הגוף עם מזהמים רבים.