פיברומיאלגיה היא תסמונת הגורמת לכאבים כרוניים בשרירים ובגידים. המחלה נפוצה יותר בקרב נשים ותוקפת כ-2% מהאוכלוסייה.
נהוג להתייחס למחלה כאל תסמונת מכיוון שפרט לכאבי השרירים, שנפוצים יותר באזורים של מפרקים, היא כוללת תסמינים נוספים כמו עייפות כרונית, שינויים והפרעות במערכת העיכול, שינויי מצב רוח- לרוב תחושת דיכאון וחרדה, שינויים בזיכרון והפרעות בשינה.
טרם התגלה גורם יחיד לתסמונת פיברומיאלגיה ויש הסוברים כי מדובר בשילוב של מספר "טריגרים" שמביאים לפרוץ המחלה. אחד הטריגרים עליו מדובר רבות בהקשר של פיברומיאלגיה הוא הגורם הפסיכולוגי.
מזה שנים רבות אנו יודעים כי למצב הרוח בו אנו שרויים יש השפעה רבה על הבריאות הפיזית שלנו מצבים מתמשכים שלך דיכאון או חשיפה מרובה למצבי סטרס ודחק, שאינם נדירים בעולמנו, יכולים להוביל לשינויים בהפרשת הורמונים בגופנו. כמו כן למצבים הנ"ל יש השפעה מוכחת על תפקוד מערכת החיסון.
ייתכן ולגורמים פסיכולוגיים יש מקום משמעותי כמחוללים אפשריים של פיברומיאלגיה.
ניתן לראות כי פיברומיאלגיה מופיעה פעמים רבות במקביל למחלות אחרות המאפיינות סטרס. בין המחלות הנפוצות ניתן למצוא את: תסמונת העייפות הכרונית, תסמונת המעי הרגיז, דיכאון והפרעת סטרס פוסט טראומטית.
מחקרים רטרוספקטיביים גילו כי אנשים שחוו טראומה שהתרחשה בגיל הילדות המוקדם (לדוגמא פטירה של הורה או התעללות מינית), נוטים לסבול בבגרותם ממחלות כאב כרוניות, כמו פיברומיאלגיה, בשכיחות גבוהה יותר.
כיצד מתח יכול לגרום לפיברומיאלגיה
רבות דובר על כך שלפיברומיאלגיה ישנם גורמים פסיכולוגיים וכן גורמים הורמונאליים. סקירה של שני סוגי הגורמים הנ"ל מגלה כי הם אינם מקבילים אחד לשני, וכי סטרס פסיכולוגי מוביל לא אחת לשינויים הורמונאליים. אותם שינויים הורמונאליים שנוצרים בעקבות הסטרס יכולים בקלות לגרום לתסמונת להופיע.
הסטרס משפיע על מסלולי הורמונים שונים, ביניהם ניתן למנות את ציר ה-HPA (היפותלמוס- היפופיזה- אדרנל), הורמוני גדילה, הורמוני מין ונוירוטרנסמיטורים.
ציר ה-HPA
באופן תקין, הציר ההורמונאלי פועל באופן הבא: ההיפתלמוס מפריש הורמון בשם CRH שמגיע להיפופיזה וגורם לה להפריש הורמון בשם ACTH. הן ההיפופיזה והן ההיפותלמוס הם אזורים הנמצאים במוח.
ה-ACTH המופרש מגיע דרך זרם הדם אל בלוטת האדרנל שנמצאת מעל הכליות וגורם לה להפריש הורמון בשם קורטיזול.
קורטיזול הוא הורמון שמופרש בתגובה לסטרס. בין תפקידיו ניתן למנות השפעה על מטבוליזם של סוכר, דיכוי תהליכים דלקתיים בגוף ועוד.
מספר מחקרים הראו כי במצבי סטרס מתמשכים ובמצבי דיכאון, התגובה ההורמונאלית של הגוף יורדת וגם רמות הקורטיזול שנמדדות בדם הן נמוכות יותר. רמת הקורטיזול הנמוכה בדם נמצאה גם בקרב חולי פיברומיאלגיה.
הורמוני גדילה
הורמון הגדילה IGF-1 משוחרר באופן תקין מהכבד בתגובה להורמוני גדילה שמשוחררים מחלקה הקדמי של בלוטת ההיפופיזה במוח.
ההשפעה של סטרס על הורמוני גדילה נחקרה רבות והמסקנה הסופית היא שמצבי סטרס רגעיים מעלים את רמת הורמוני הגדילה בדם, ואילו חשיפה מתמשכת לסטרס גורמת לירידה בכמות הורמוני הגדילה ולהאטה בצמיחה ובהתפתחות.
במחקר שבדק רמת הורמוני גדילה בחולי פיברומיאלגיה נמצא כי זו נמוכה יותר אצלם מאשר באוכלוסייה הכללית.
הסיבה לכך לא הייתה קשורה ישירות בחשיפה לסטרס, אלא לאופי השינה של החולים. נהוג לחלק את שנת הלילה ל-4 כאשר הפרשת ההורמונים, ביניהם הורמוני הגדילה, מתרחשת בשלבים 3 ו-4.
חולי פיברומיאלגיה ממעטים להגיע לשלבים 3 ו-4 במהלך השינה שלהם, מה שמסביר את רמות הורמוני הגדילה הנמוכים.
חולי פיברומיאלגיה שקיבלו טיפול בזריקות הורמון גדילה דיווחו על שיפור בתסמינים אותם הם חווים.
הורמונים נוספים
הורמון המין האנדרוגניים, ביניהם טסטוסטרון מקושרים לתחושת כאב. בחולי פיברומיאלגיה שהיו חשופים לסטרס רב נצפו רמות נמוכות של ההורמונים הנ"ל. רמות נמוכות אלה באו במקביל לעלייה בתחושת הכאב של החולים.
בנשים חולות פיברומיאלגיה נצפו רמות נמוכות של ההורמון אסטרוגן. במקביל הן חוו הפסקה של הוסת לפני הופעת התסמונת.
הורמון חשוב נוסף שרמתו בגוף נפגעת בפיברומיאלגיה הוא סרוטונין. לצד תפקידיו הרבים של סרוטונין הוא אחראי גם למצב הרוח שלנו, ובמצבים בהם רמתו בדם נמוכה, כמו בפיברומיאלגיה, ניתן לראות הופעה רבה יותר של דיכאון וחרדה. רמות נמוכות של סרוטונין גם מגבירות את הרגישות לכאב.
למידע נוסף לחצו כאן
ראו גם:
קיום יחסי מין בעת מחלת פיברומיאלגיה
