פיברומיאלגיה היא מחלה הבאה לידי ביטוי בתחושה מוגברת של כאב בתגובה ללחץ או מגע. תחושת הכאב באה לידי ביטוי ברקמת שרירי ורקמת גיד (שמחברת את השרירים לעצמות).
עובדה זו גורמת לכאב להיות נפוץ במיוחד בפרקים.
הסיבה למחלת פיברומיאלגיה טרם התגלתה ולכן נהוג לשייך את פיברומיאלגיה לקטגוריית ה"תסמונות"- מחלה שיש לה מגוון תסמינים אך הסיבה שגרמה לה עדיין איננה ברורה.
פרט לתחושת הכאב, פיברומיאלגיה גורמת לעייפות, הפרעות בשינה, נוקשות שרירים, קשיי בליעה ועיכול שינויים בתפקוד הזיכרון והמוח, ומשפיעה פסיכולגית על הסובל ממנה. התסמונת פוגעת בכ-2% מאוכלוסיית העולם ורוב הנפגעים ממנה הן נשים.
ישנם גורמים רבים שסומנו ככאלה שעלולים לגרום להתפרצות של פיברומיאלגיה, או להחמיר את השפעותיה על האדם החולה.
האפשרות כי לפיברומיאלגיה ישנם גורמים גנטיים וכי המחלה עוברת בצורה כזו או אחרת בתורשה נחקרה גם היא. כיום נראה כי להשערה זו ישנה אחיזה מסוימת במציאות.
האם פיברומיאלגיה היא מחלה תורשתית?
מחקרים רבים הראו כי ניתן למצוא משפחות בהן אנשים מדורות שונים נמצאו כסובלים מפיברומיאלגיה.
מחקרים שבוצעו על תאומים ובדקו דיווחים על כאב כרוני גילו כי במקרה של תאומים זהים ישנו סיכוי של 15% ששניהם יסבלו מכאבים כרוניים, ואילו בתאומים שאינם זהים הסיכוי הנ"ל עומד על כ-7%.
צורת ההורשה של פיברומיאלגיה היא ככל הנראה הורשה פוליגנית. משמעות צורת הורשה זו היא שאין מדובר בגן פגום אחד שבגינו מופיעה התסמונת, אלא מדובר בשילוב של פגיעה במספר גנים שונים שיחד יוצר את כלל התסמינים שמרכיבים את התסמונת פיברומיאלגיה.
במחקר שבוצע בשנת 2004 באוניברסיטת סינסנטי שבאוהיו ארה"ב, נבדקו חולי פיברומיאלגיה בני 40-55 שנתבקשו לתת פרטים של קרובי משפחה לצורך תשאול ובדיקה.
צוות המחקר זימן את אותם קרובי משפחה, שלא אובחנו כחולי פיברומיאלגיה, לצורך בדיקת רגישות לכאב וכן מתן מענה על מספר שאלות הנוגעות לאופי ותדירות הכאבים שהם חווים.
נאספו נתונים של 533 קרובי משפחה של 78 אנשים הלוקים בפיברומיאלגיה. נתונים אלו הושוו לנתונים של קרובי משפחה של אנשים החולים בדלקת פרקים ראומטית. התגלה כי לקרוביהם של חולי פיברומיאלגיה יש סיכוי גבוה פי 8.5 מאשר לקרוביהם של החולים בדלקת פרקים ראומטית לחלות בפיברומיאלגיה גם הם.
בנוסף עברו הנבדקים מספר בדיקות והערכות שלאחריהן ניתן להם מספר כמדד לרמת הכאב ואופי הכאבים שהם חשו. לאחר עיבוד הנתונים הנ"ל התגלה כי לקרובי המשפחה של החולים בפיברומיאלגיה יש דירוג כאב גבוה בצורה משמעותית מדירוג הכאב של קרובי המשפחה של החולים בדלקת פרקים ראומטית.
נתון אחר שעלה מהמחקר מצביע על כך שלקרובי משפחה של חולים בפיברומיאלגיה יש סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעות ושינויים במצב הרוח.
מתוצאותיו של המחקר הנ"ל הגיעו החוקרים לשתי מסקנות: הראשונה – שפיברומיאלגיה היא אכן תסמונת שמתרחשת בשכיחות גבוהה יותר בין קרובי משפחה.
ניתן לאמוד זאת על פי סף כאב נמוך שקיים אצל קרובי המשפחה של החולים. המסקנה השנייה היא שלחולי פיברומיאלגיה ולקרובי המשפחה שלהם יש סיכוי גדול יותר ללקות בנוסף בהפרעות שונות במצב הרוח.
על סמך המסקנה הראשונה של המחקר ניתן בהחלט לומר כי קיימים שינויים גנטיים מסוימים שגורמים לחולי פיברומיאלגיה להיות רגישים יותר לכאב.
ככל הנראה השינויים הגנטיים הנ"ל גורמים לאנשים הנושאים את הגנים הפגומים להיות רגישים יותר לכאב, אולם דרוש שינוי נוסף, "טריגר" כלשהו, כדי לגרום לאנשים להפוך מ"בעלי רגישות מוגברת לכאב" לחולי פיברומיאלגיה של ממש.
ה"טריגרים" שגורמים להתפרצות פיברומיאלגיה נחקרים רבות וכיום ידוע כי הם כוללים שינויים בבקרה ההורמונאלית, סטרס, השפעות פסיכולוגיות ורגישות לחומרים מסוימים במזון.
ראו גם:
