הבעיה העיקרית אשר מפריעה לחולים רבים בפיברומיאלגיה היא הכאבים הגדולים בעצמות ובשרירים.
מחלה זו הינה חשוכת מרפא, בעלת מאפיינים כרוניים ומתקדמים. אימון גופני ברטט עשוי לעזור בכאבים אלה.
למרות שהטיפול הינו פאסיבי ודורש "רק" עמידה על מכשיר הרטט, הוא מצליח לשכך את הכאבים בדרגות חומרה שונות.
חולות פיברומיאלגיה מתלוננות בנוסף לכאבי שרירים גם על בעיות אחרות הקשורות לאיזון כמו כאבי ראש, נוקשות, עייפות ולפעמים בעיות עיכול.
פעילות גופנית כמו אירובי או שחייה ככלל מומלצת לחולות אלה על מנת לשפר את תהליך המחלה והרגשתן האישית.
למרות שתוכנית זו היא פאסיבית בעיקרה, ולא דורשת את תנועתם של המטופלים, היא צריכה להיעשות על פי תוכנית מובנית, אשר לוקחת בחשבון פרמטרים כמו מצב בריאותי, גיל, משקל, גובה, BMI ועוד.
יש להתאים את רמת הרטט, משכו, חוזקו ותדירותו על פי הנתונים הספציפיים של המטופלים.
יש להגיע למצב כי הטיפול לא יהיה קשה יותר מדי מחד, אך לא יקל יתר על המידה, מאידך. את האימון, בדרך כלל, ינהל איש מקצוע רפואי, אשר יוכל לתת את הדגשים הנכונים למהלך הטיפול כולו.
מהלך האימון
המכשיר הינו בנוי כך, שאפשר יהיה לעמוד עליו במגוון תנוחות ושיפועים. הוא עשוי משטח מיוחד המוטה במעט כלפי ציר מרכזי. ברגע שנעמדים על המכשיר, הוא שולח ויברציות לגוף המטופלים.
המטרה בטיפול זה הוא לכווץ ולהרפות את השרירים השונים בגוף. השרירים מתכווצים כתוצאה מאי יציבות של הגוף המקבל את הרטט הדרוש.
המתאמנים, חייבים להחזיק את הגוף והראש יציבים וזקופים, מרגישים במקביל חוסר יציבות ולכן כיווץ השרירים נועד למנוע מצב של נפילה, לכאורה.
אימון זה נמשך כמשך הזמן אשר נקבע על פי איש המקצוע, אולם ההטבה ניכרת אפילו לאחר מספר דקות.
כיווץ השרירים וההרפיה המידית אשר מגיעה לאחריו, יכולה להפחית את כאבי השרירים והנוקשות האופייניים.
מחקרים שונים הוכיחו את יעילות הטיפול ברטט על פני פעילות גופנית הנעשית ללא רטט ועל קבוצת ביקורת אשר לא התאמנה בכלל.
כמו כן, הטיפול הוכח כמשפר את שיווי המשקל והרגשת העייפות של כלל המתאמנים בכלל ושל חולות הפיברומיאלגיה בפרט.
מחקרים תומכים
מחקר גדול אשר נערך בבית הספר למדעי הספורט והאימון בספרד, מדד את מידת ההשפעה של אימון ברטט על חולות פיברומיאלגיה.
הניסוי כלל 360 נשים חולות אשר חולקו באופן רנדומלי לשלוש קבוצות על פי האימון הגופני.
קבוצה אחת התאמנה בפעילות גופנית אירובית שלאחריה התאמנו גם בשיטת הרטט, קבוצה שניה התאמנה בפעילות גופנית אירובית סטנדרטית אשר כללה מתיחות ועיצוב, ללא רטט לאחריה, וקבוצה שלישית היוותה את קבוצת הביקורת ולא התאמנה כלל.
בתחילת המחקר ולאחר שישה שבועות, הועבר שאלון על הסימפטומים האופייניים לפיברומיאלגיה והרגשת החולות.
החולות התנסו בשיטות אימון זו למשך שישה שבועות בלבד. התוצאות אשר התקבלו לאחר תקופה זו ממחקר זה היו חד משמעיים וברורים מאד.
הרגשת הכאב והעייפות פחתו בקבוצה אשר התנסתה בפעילות הרטט, אך לא הראתה ירידה בתחושות הנוקשות או הדיכאון.
נתונים אלה הראו ירידה בכאב ובעייפות באופן משמעותי בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות. מעבר לכך, בין הקבוצה אשר התנסתה בפעילות גופנית ללא הרטט והקבוצה אשר לא קיימה פעילות גופנית כלל, לא נמצאו הבדלים משמעותיים.
המשמעות היא שפעילות גופנית ללא הרטט הכלל גופני אינו יכול לעזור ולסייע להרגשת הכאבים. מכיוון שלא נצפו שום תופעות לוואי או סיכוני נוספים אשר יכלים להתלוות לפעילות זו, ההמלצה הינה להתחיל בטיפול פאסיבי זה וליהנות מהתוצאות הפוטנציאליות.
